משכיל לדוד, שמות י״ד:ד׳

1 ואכבדה וכו׳ ואומר וכו׳ כל הני תלתא הכי איתא במכילתא ואיכא למידק מאי ואומר דבחד סגי ונר׳ דאי מקרא קמא דמיירי בפורענות גוג ומגוג לעתיד לבא י״ל דילמא שאני התם דכתיב כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה׳ ואז ודאי דניחא והתגדלתי והתקדשתי ואין מזה ראיה לעלמא שכל מקום שעושה דין ברשעים שמו מתעלה מש״ה מייתי אידך קרא דשמה שבר וכו׳ שנדרש ג״כ בגאולה מצרים וכת׳ נודע ביהודה וכו׳ וכ״ת ביהודה אין בכולי עלמא לא ואנן בעי׳ לאוכוחי דבכ״ע שמו מתגדל לכך מייתי אידך נודע ה׳ משפט עשה דכתיב נודע סתם דמשמע בכ״ע ואי הוה מייתי הך קרא בתרא לחוד הרי לא כתיב אלא נודע לכך מייתי קרא קמא דכתיב והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי ומ״מ ק׳ על מ״ש רש״י ואו׳ שמה שבר וכו׳ ואח״כ נודע ביהודה וכו׳ ואדרבא מעיקרא כתי׳ נודע ביהודה אלהים ואחר כך שמה שבר וכו׳ ונר׳ דהוכחתו דקרא דנודע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו משמעותו ל׳ הוה מתרי טעמי חדא מהניקוד שהדלת דנודע קמוצה ואם הוא ל׳ עבר היתה פתוחה ועוד דיגיד עליו רעו בישראל גדול שמו ולא כתיב גדל והדר כתיב שמה שבר וכו׳ שהוא לשון עבר אלא ודאי משמע דהכי קאמר השתא נודע ביהודה ובישראל גדול שמו לפי שכבר לשעבר שמה שבר רשפי קשת:

2 בפרעה וכו׳ הוא התחיל וכו׳ הק׳ הש״ח בשם ר״ד דאמאי לא נימא כההיא דאמרי׳ בר״ה מלך וצבור מלך דנים אותו תחלה ותירץ דהתם במלך ישראל עכ״ל וק׳ דהתינח לחד טעמא דאתמר התם בגמ׳ מקמי דליפוש חרון אף איכא למימר דבמלך גוי לא קפדינן אלא לאידך טעמא דאי׳ התם דלאו אורח ארעא דליתיב מלכא אבראי נר׳ דההוא טעמא שייך נמי בא״ה כיון שהוא מפני כבוד המלכות דחזי׳ דאף במלך א״ה צוה הקדוש ברוך הוא לחלוק כבוד למלכות. ובני הקטן יצחק ה׳ יגדלהו לעבודתו יתברך שמו אמן כן יהי רצון הק׳ על דברי הש״ח מסוגיא ערוכה דפ״ק דע״ז אההיא דדריש ר׳ שמלאי דלע״ל הקדוש ברוך הוא מביא ס״ת וכו׳ ומכניס לדין לא״ה ונכנס תחלה מלכות חייבת משום דחשיבא ומנ״ל דחשיבא וכו׳ ומ״נל דמאן דחשיב עייל ברישא כדרב חסדא דאמר רב חסדא מלך נכנס תחלה וכו׳ ע״ש דנר׳ בהדיא דשייך אפי׳ באומות העולם לכל הטעמים ויפה כיון. ומיהו נר׳ דהכא קו׳ מעיקרא ליתא דמאי דק״ל מלך תחלה היינו בתחלת דין והיינו מטעמי דאמרן אי משום דלאו אורח ארעא וכו׳ ואי משום מקמי דליפוש חרון אף וכל זה לא שייך הכא דלא מיירי בתחלת דין אלא בסוף דין דהיינו בפורענות ואדרבא קי״ל בקלקלה מתחילין מן הקטן ולכך הוצרך רש״י לפ׳ שהוא התחיל וכו׳:

3 ויעשו כן וכו׳ דברי בן עמרם. ק׳ דכיון דמגיד שבחם מה שבח הוא זה שהזכירוהו בל׳ גנאי בן עמרם ואפ׳ דלרבותא קאמרי הכי אפי׳ אין לו עלינו אלא במה שהוא בן עמרם די בזה שיתן שורת הדין לשמוע את כל דבריו דהנה ידוע שעמרם גדול הדור היה כאמרם ז״ל אלא שראיתי במכילתא ויעשו כן להודיע חכמת׳ של ישראל שלא אמרו היאך נחזור לאחורינו וכו׳ ד״א ויעשו כן אמרו רוצים או לא רוצים אין לנו לעשות אלא דברי בן עמרם נר׳ דהני לישני פליגי וללישנא בתרא לא בא הכתוב להודיע שבחן אלא אדרבא בא להגיד שעשו כן בעל כרחם לא בלב שלם אלא לפי שהיו יראים ממשה ולכך הזכירוהו בל׳ בן עמרם שלא היה לבבם שלם ומעתה נר׳ דרש״י מזכי שטרא לב״ת ויש לישב וק״ל: